בתי המשפט אינם הפתרון ליישוב סכסוכים בעולם הנדל"ן

נכתב ע"י עו"ד גדעון פישר ועו"ד הילה צאירי

כולנו מכירים את המשפט הידוע בקשר לבתי המשפט, "אתה יודע איך אתה נכנס, אך אינך יודע איך תצא".  עכשיו גם הגיע ההסבר המדעי לאמירה הזאת, וברור יותר מתמיד, שצריך לחשוב היטב אם ומתי נכון להגיע לבתי המשפט. עדיף להתפשר, להגיע להסכם, ולסיים סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות. במילים אחרות, בתי המשפט, בצורתם הנוכחית, צריכים להישאר כמפלט גרידא עבור אלה שכבר מיצו את כל החלופות האחרות בעולם יישוב הסכסוכים.

לאחרונה פורסם ספרם של החוקרים זוכי פרס נובל  כהנמן, סיבוני וסאנסטיין - "רעש". פרופ' דניאל כהנמן זכה כאמור בפרס נובל לכלכלה, בעקבות מחקרים שערך בתחום הכלכלה ההתנהגותית. פרופ' סאנסטיין הוא משפטן אמריקאי ידוע שאף כיהן כיועץ אסטרטגי לממשלת ארה"ב, ופרופ' סיבוני אף הוא זוכה פרס נובל בתחום הכלכלה. בספרם "רעש" מתארים הכותבים תופעה בעייתית, ולפיה בנוסף להטיות שמאפיינות את כולנו (כלומר, בדברים מסוימים כולנו טועים באופן דומה ואף זהה), ישנם גם 'רעשים', כלומר, אנשים שונים שחושבים בדרך שונה. על פניו זה נשמע מאד הגיוני, אך כשזה מגיע למערכת המשפט, הדיונים המשפטיים מסתמנים כביכול כהימור משמעותי, שאדם רציונלי ירצה להימנע ממנו. 

מחקר שנעשה בישראל מצא שחברים בוועדת השחרורים מבתי הסוהר, בראשות שופטים בדימוס, נוטים לשחרר אסירים ביתר קלות, אם הם דנים בבקשה לאחר שהיו בהפסקה. במילים אחרות, עייפות ורעב משפיעים על אופן החלטת השופטים וההבדלים לא פחות ממדהימים: בתחילת היום, לאסיר יש סיכוי של 65% להשתחרר, זאת לעומת 10% בלבד בסופו של היום. מחקר אחר שנערך בצרפת, על פני 12 שנים, מצא שאם נאשם מופיע בפני בית המשפט ביום הולדתו, השופטים יגלו כלפיו יחס יותר סלחני. 
מחקר אחר בדק החלטות של בתי משפט להגירה על פני ארבע שנים ומצא שכאשר חם בחוץ, פוחת הסיכוי שבקשתו של מבקש המקלט תתקבל. כמו כן, במחקר נוסף שנערך בארה"ב נמצא ששופטים מחמירים בהחלטתם, לאחר שקבוצת הפוטבול המקומית שלהם הפסידה ערב קודם. 

לא רק עורכי הדין אלא גם כשבעלי הדין עצמם מגיעים לבתי המשפט, הם מקווים למצוא מערכת ברורה, קבועה, אחידה ויציבה. אך לא כך הם בהכרח פני הדברים. לא פלא אם כך, שישנן סתירות גדולות בין שופטים שונים וכל עורך דין בתחומו ידע להגיד איזה שופט מתאפיין כך ואיזה שופט מתאפיין אחרת, מי יפסוק תשלום או פיצוי גבוה ומי באותן נסיבות דומות יפסוק סכומים נמוכים משמעותית. 

קשה לחשוב שגורלו של אדם תלוי חלילה בשאלות אקראיות מעולם המזל, שעלולות להשפיע על חשיבה קוהרנטית. הפתרון של כהנמן ושותפיו הוא להעביר את ההחלטות השיפוטיות מידי השופטים לידיהם של אלגוריתמים בעלי בינה מלאכותית. אפשר להתווכח עם הפתרון, על יתרונותיו וחסרונותיו, אולם מכיוון שסביר להניח שהפתרון הזה לא יקרה בין לילה, אם בכלל, הרי שלפחות לעת עתה, נכון לחשוב על פעולה בדרך אחרת מזו המקובלת כיום.

במסגרת מחקר בדוקטורט של עו"ד גדעון פישר (מכותבי מאמר זה), הדן בין היתר בהשלכות של תופעת ״המשפט הנמוג״, מתוארים ממצאים, לפיהם ממילא 3% בלבד מהתיקים המגיעים לבתי המשפט יסתיימו באמצעות מתן פסק דין מנומק לאחר חקירות וסיכומים. לפיכך, הכאב, הסבל ועוגמת הנפש של הצדדים, הנמשכים בבתי המשפט על פני שנים רבות ויקרות, ממילא מהווה סימן אזהרה ברור מפני ההגעה מלכתחילה לבתי המשפט. הרבה פעמים הצדדים אינם מצליחים להגיע להסכם, כי יש אלטרנטיבה. הם מרגישים שהם צודקים, שנעשה איתם עוול, שבבית המשפט "יראו" אותם, יפנימו את העוול שנגרם להם ויעשו איתם צדק. לכן הם מעדיפים לא להתפשר, לא לסיים את הסכסוך, להמשיך כדי ״לקבל את יומם בבית המשפט״. ובכן, שופטי בתי המשפט (למעט בהליכי בג״צ) אינם מתיימרים לנסות ולעשות צדק. השופטים מצווים רק לעשות משפט.
בבית המשפט יש אנשים, שופטים, בשר ודם, שמושפעים משלל דברים, בין אם זה מהדעות האישיות שלהם, ממזג האויר, מרעב מציק, או מהריב עם בן.ת הזוג. אם נבין שאין אלטרנטיבה או שהאלטרנטיבה מסוכנת, מתדיינים יעדיפו ללבן סכסוכים בינם לבין עצמם כדי להגיע להסכם, יחסכו מעצמם עוגמת נפש אדירה וימשיכו בחייהם, בלי להגיע לבתי המשפט.
קל וחומר כאשר עסקינן בפרויקטים של נדל"ן, שבהם נכון לסיים סכסוכים באמצעות פתרונות יצירתיים, יעילים, מהירים ודיסקרטיים. 

הספר החדש יחד עם המחקרים שצויינו לעיל, מראים כולם, כי בתי המשפט אינם מהווים בהכרח פתרון אלא במקרים רבים רק מעצימים ומחריפים את הבעיה. יש הכרח לשנות את השיטה בה פותרים סכסוכים והיכלי המשפט המכובדים ראוי שישמרו כמפלט האחרון, במקרים נדירים שמצדיקים את האמון שניתן בהם. אין ספק לפיכך, ש'דרך המלך' להסדרת מחלוקות בעולם העסקי בכלל, ובדיני מקרקעין בפרט, עוברת בגישור, ולאחר מכן בבוררות, על ידי מומחים שהוכשרו כמגשרים ו/או בוררים, והצטיידו בדיפלומה, בהתאם.